הסיפור
יעל רוזן
צלמת. תל אביב, 1945.
זו החוכמה בצילום רחוב – שהתמונה תספר את הסיפור, ולא אני.
— יעל רוזן, בריאיון לטיים אאוט
1965–1969
ההתחלה
יעל רוזן נולדה בתל אביב ב־1945, וממנה לא זזה: העיר היא הנושא, הבית והמקור. את המצלמה היא לקחה ברצינות ב־1965, כשלמדה שנה אצל הצלם זאב הרץ בבית צבי ברמת גן ושימשה לו כאסיסטנטית.
אחר כך באו שלוש שנים של תיאטרון ופילוסופיה באוניברסיטת תל אביב, וקורס צילום מתקדם בבית הספר של מוזיאון האמנויות היפות בבוסטון. הצילום המקצועי התחיל ב־1968, בעיתון "על המשמר".
1970–1980
"את", "מעריב" והרחוב
במשך עשור שלם הייתה יעל צלמת הבית של הירחון "את" ושל מוספי סוף השבוע של "מעריב", ובמקביל צילמה ל"מחשבות" של IBM בעריכת צבי ינאי, למגזין ההולנדי Panorama ול־Jewish Chronicle. חוקרי הצילום גיא רז ונועה צדקה מונים אותה בין חלוצות הצילום המגזיני בישראל.
את האנשים היא צילמה בבתיהם, על רקע הסביבה שבה חיו ויצרו: נעמי שמר, יונה וולך, דליה רביקוביץ, ז׳קלין כהנוב, עפרה חזה הילדה עם הוריה בשכונת התקווה, ומשפחות הרצוג וקישון. ובין הכתבות, שוטטה עם המצלמה ברחובות: דיזנגוף, כסית, קליפורניה, אופנת הרחוב וההווי של עיר שהייתה.
ב־1977 זכתה בפרס הבינלאומי לצילום על שם אנה ריבקין־בריק והציגה תערוכת יחיד בבית סוקולוב. שנה אחר כך, ב"חמש נקודות ראות" בבית האמנים, הציגה לצד עליזה אורבך, רחל הירש ורונית שני. גיא רז כתב על התערוכה שהייתה מפנה משמעותי לנשים צלמות בארץ.
1986–1999
פורטרטים וספרים
מ־1986 עברה יעל לצילום פורטרטים של שחקנים, לצילומי אילוסטרציה לעטיפות ספרים ולספרי ילדים מצולמים: "חמישה ילדים וכל ירושלים" (1987), סדרת "אני" של שישה ספרים לפעוטות (1992), "בסרט זה אחרת" (1995) ו"גילת הילדה מדימונה" (2007).
צילומיה נכנסו לתערוכות מוזיאליות: "לחיות עם החלום" במוזיאון תל אביב לאמנות (1989) ו"ישראל: 30 צלמים" בטורינו (1995), שבה זכתה גם בציון לשבח בתחרות הבינלאומית "הכובע בעולם".
2008–2021
הארכיון חוזר לרחוב
הנגטיבים משנות השבעים לא נחו במגירה. הם שימשו סרטים וסדרות תעודה: על יונה וולך, דן בן אמוץ, נעמי שמר, דליה רביקוביץ, עפרה חזה ושלמה ארצי; את "צו האופנה" של ערוץ 1 ואת "תל אביב־יפו" של ערוץ 8. ב־2008 הציגה "ברחובות תל אביב בשנות ה־70" בקפה גלריה סוניה געצל שפירא.
סביב 2020 גילה איש המדיה קובי אלבז את הארכיון, וממנו נולדו "הזיווג המושלם – כששנות ה־70 פגשו את תל אביב" ב"קיוסקו" בפלורנטין, ובקיץ 2021 "דיזנגוף בשחור־לבן": 46 צילומים שנתלו בכיכר דיזנגוף ולאורך הרחוב עצמו, במקום שבו צולמו. באותה שנה הציגה במוזיאון נחום גוטמן ב"כל המשפחות המאושרות", ושנתיים קודם ב"חלוצות הצילום" של פסטיבל הצילום הבינלאומי.
2022–
היום
יעל עדיין משוטטת עם המצלמה ברחובות תל אביב. שתי סדרות בהתהוות: "אז ועתה", שבה דמויות אנונימיות מצילומי הרחוב של שנות השבעים זיהו את עצמן עשורים אחר כך ומצולמות מחדש, ו"נשים יוצרות", חזרה אל נשים שצילמה בשנות השבעים.
האתר הזה הוא הארכיון שלה, פתוח: כל הדפס שנמכר כאן מודפס מהנגטיב המקורי, על נייר כותנה, ומגיע חתום בידיה.
תערוכות יחיד
- 2021"דיזנגוף בשחור־לבן", תערוכת רחוב, כיכר דיזנגוף
- 2020"הזיווג המושלם", קיוסקו, פלורנטין
- 2008"ברחובות תל אביב בשנות ה־70", גלריית קפה סוניה געצל שפירא
- 1978"חמש נקודות ראות", בית האמנים, תל אביב
- 1977תערוכת יחיד, בית סוקולוב, תל אביב
תערוכות קבוצתיות נבחרות
- 2021"כל המשפחות המאושרות", מוזיאון נחום גוטמן
- 2019"חלוצות הצילום", פסטיבל הצילום הבינלאומי
- 2019"ז׳קלין כהנוב – הלבנט כמשל", מוזיאון ארץ ישראל
- 2017"דיין – אלבום משפחתי", בית שטורמן, עין חרוד
- 2013"עטורות – חלוצות וחולמות", מוזיאון הרצליליינבלום
- 1995"ישראל: 30 צלמים", טורינו
- 1989"לחיות עם החלום", מוזיאון תל אביב לאמנות
פרס אנה ריבקין־בריק הבינלאומי לצילום, 1977 · ציון לשבח, "הכובע בעולם", איטליה, 1995
האתר הזה הוא הארכיון שלה, פתוח: כל הדפס שנמכר כאן מודפס מהנגטיב המקורי, על נייר כותנה, ומגיע חתום בידיה.
המקורות: קורות החיים של יעל רוזן בבית לצילום של מוזיאון ארץ ישראל (2024) וראיונות שפורסמו בטיים אאוט וב־ynet.