יעל רוזן

במשך עשור שלם הייתה יעל צלמת הבית של הירחון "את" ושל מוספי סוף השבוע של "מעריב", ובמקביל צילמה ל"מחשבות" של IBM בעריכת צבי ינאי, למגזין ההולנדי Panorama ול־Jewish Chronicle. חוקרי הצילום גיא רז ונועה צדקה מונים אותה בין חלוצות הצילום המגזיני בישראל.

את האנשים היא צילמה בבתיהם, על רקע הסביבה שבה חיו ויצרו: נעמי שמר, יונה וולך, דליה רביקוביץ, ז׳קלין כהנוב, עפרה חזה הילדה עם הוריה בשכונת התקווה, ומשפחות הרצוג וקישון. ובין הכתבות, שוטטה עם המצלמה ברחובות: דיזנגוף, כסית, קליפורניה, אופנת הרחוב וההווי של עיר שהייתה.

ב־1977 זכתה בפרס הבינלאומי לצילום על שם אנה ריבקין־בריק והציגה תערוכת יחיד בבית סוקולוב. שנה אחר כך, ב"חמש נקודות ראות" בבית האמנים, הציגה לצד עליזה אורבך, רחל הירש ורונית שני. גיא רז כתב על התערוכה שהייתה מפנה משמעותי לנשים צלמות בארץ.

הנגטיבים משנות השבעים לא נחו במגירה. הם שימשו סרטים וסדרות תעודה: על יונה וולך, דן בן אמוץ, נעמי שמר, דליה רביקוביץ, עפרה חזה ושלמה ארצי; את "צו האופנה" של ערוץ 1 ואת "תל אביב־יפו" של ערוץ 8. ב־2008 הציגה "ברחובות תל אביב בשנות ה־70" בקפה גלריה סוניה געצל שפירא.

סביב 2020 גילה איש המדיה קובי אלבז את הארכיון, וממנו נולדו "הזיווג המושלם – כששנות ה־70 פגשו את תל אביב" ב"קיוסקו" בפלורנטין, ובקיץ 2021 "דיזנגוף בשחור־לבן": 46 צילומים שנתלו בכיכר דיזנגוף ולאורך הרחוב עצמו, במקום שבו צולמו. באותה שנה הציגה במוזיאון נחום גוטמן ב"כל המשפחות המאושרות", ושנתיים קודם ב"חלוצות הצילום" של פסטיבל הצילום הבינלאומי.